הסטארטאפ שלך בדיוק סיים סבב גיוס, החליף מנכ״ל או נרכש על ידי מפלצת טק אימתנית, והשלב הבא ידוע: סגרת יום צילום לחברה,. בתפריט: תמונה מחייכת ללינקדין, על רקע המשרדים בווי וורק, עם הטישרט השחורה עליה מקועקע באותיות קידוש לבנה הלוגו של החברה.
אבל מה אם נספר לך שאת שטח הפרסום שקיבל הסטארטאפ את יכולה לנצל לא רק כדי להתגאות במיילסטון, אלא יש בו פוטנציאל ממשי לסטוריטלינג? שוקינג.
הרשי לנו לגלות לך סוד- הקלישאה ״תמונה חזקה מאלף מילים״? באמת נכונה.
יש משהו בתמונה עצמה שיכול להעביר כל כך הרבה יותר מידע על הארגון, הרבה יותר מעוד פוסט מנוסח היטב.
מי אתם?
אפשר לספר המון על מה אתם עושים ביומיום דרך התמונה הזאת.
המוצר שלכם קשור בעולם התיירות? זרקו חולצות הוואי מעל הטישרט עם הלוגו.
המוצר קשור בפייננס, אבל אתם לא לוקחים את עצמכם יותר מדי ברצינות? עניבה שקשורה מעל הטישרט יכולה לעשות את החיבור הזה.
עולם הGreenTech? על רקע הצמחיה מחוץ למשרד, או אפילו לקחת את זה צעד קדימה ולהוסיף אקססוריז של חקלאים- מעדר וחולצות משובצות בצבעי אדמה.
סטארטאפ שקשור במוזיקה? אוזניות ענקיות, רמקולים, אולי אפילו לבקש מחנות תקליטים מגניבה להצטלם אצלם.
וגם על האנשים מאחורי המסך
אם כוח העל של הסטארטאפ שלך הוא קידום של דיברסיטי במחלקות השונות, וכל בנאדם בו בצבע- חולצה תואמת לכולם עם אותו הג׳ינס תשטיח את הערך הזה. תבקשי מהעובדים לבוא עם פריטים שמבטאים את הייחודיות שלהם, כדי שהתמונה תקבל קצת מהאופי הייחודי של החברה.
אם הייחודיות של הסטארטאפ מתבטאת בצחוקים במשרד עד השעות הקטנות או האפי האוורס מושקעים במיוחד- כדאי שהתמונה תבטא את האנרגיה הזאת. אולי במקום רקע הסקייליין של תלאביב, אפשר לצלם את התמונה במקום בו קורים ההאפי האוורס האגדיים? או בקיר מגניב שיש לכם במשרד?
גם אקססוריז יכולים לספר את הסיפור הזה- הקמע הארגוני שמופיע בכל הפגישות, הסוואג המיוחד שהוצאתם לטיול חברה או אפילו פריט שמסמל בדיחה פנימית שלכם. כמעט לכל סטארטאפ יש את המור״ק הזה שמוביל אותה, בואו ניתן לו מקום לא רק פנימית, גם החוצה.
בראנדינג זה לא מילה גסה
כל המהות של התמונה היא לשים פוקוס על החברה- בואו נוסיף את צבעי הבראנד בכל התמונה! רקע בצבעים של הלוגו או אפילו לבקש מכל עובד ללבוש פריט כלשהו- מגרביים ועד כובע- בצבעי המותג יכול להקפיץ את התמונה מעל דפי הלינקדין, וליצור גם קוהרנטיות ויזואלית וגם אימג׳ שאי אפשר לפספס.
הטור פורסם כחלק ממגזין פלא, למגזין המלא לחצו כאן
